<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' תלמוד תורה פ"ב</h1>
<h2>דף נ.</h2>
כל עיר שיש בה עשרים וחמשה תינוקות מושיבין מלמד אחד, יותר מושיבין מסייע עד ארבעים ואז מושיבין שנים מלמדים. לא הושיבו מחרימין אנשי העיר. ומכניסין אותן יותר על שש ולא פחות. והמלמד יכם ברצועה קטנה להפחידם ולא מוסר אכזרי בשוט ומקל. ולא יעשה מלאכה אחרת עמהן ואם עשה ובטל תלמודו, בכלל [ירמיה מ"ח] ארור עושה מלאכת יי רמיה. ויהיה מהיר לקרות ולדקדק. וילמדם כל היום וכל הלילה ולא יבטלו אפילו לבניין בית המקדש חוץ משבתות וימים טובים וערבי שבתות וימים טובים לסוף היום, שהעולם מתקיים בהבל פיהם. מוליכין ממלמד למלמד מהיר ומדקדק יותר אם לא שאין בנין בריא לעבור, או מקום סכנה בדרך. אין בן מבוי מעכב על חבירו, שלא יעשה מלמד אפילו [מ]זה אצל זה, שנאמר [ישעיה מ"ב] יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
<h2>דף קג:</h2>
כיצד מלמד הרב. התלמידין יושבין לפניו מוקפין כעטרה כדי שיראו כולן הרב וישב בשוה לתלמידיו. ואם יש מתרגם לא יפחות ולא יוסיף ולא ישנה אם לא הוא רבו או אביו של הרב וקולותם יהיו שוים. אמר החכם "כך אמר אבי ורבי" לא יזכיר התורגמן שם הרב, אלא יאמר כך אמר רבנא פלוני או פלוני מאבי הרב או מרבו. לא יהא הרב קפדן לומר שנייה ושלישית אם לא הבינו העומק, אם לא שרואה שמרפין ואז יזרוק מרה בהם, לפיכך לא יקל ראשו לאכול ולשתות ולשחוק עמהם, כדי שיהא מוראו עליהם. לא יהא התלמיד ביישן לשאול אם חביריו ידעו מהר ממנו. לא ישאול כשיכנס הרב, עד שיתיישב דעתו. אין שואלים שנים כאחד ולא מעניין שאין הרב עוסק בו ולא בעניין יותר מג' הלכות ואין שואלין מעומד וכן לא משיב הרב מעומד. והרב, מטען כדי לחדדן, לשאול מעניין אחר או לעשות שום עניין בפניהם. ישיב תחלה לחשוב השואל ולענין קודם לשלא לעניין, למעשה קודם לשאינו למעשה, להלכה קודם למדרש, למדרש קודם להגדה, להגדה קודם לקל וחומר. הכל שוה, ישיב לאיזה שירצה.
